מי יכול לתבוע בגין נזק שנגרם מפירסום תשקיף מטעה? האחריות למידע שבתשקיף היא בשני רבדים: לגבי השוק הראשוני ולגבי השוק המשני. בשוק הראשוני, האחריות היא במסגרת המכירה על פי התשקיף. בשוק המשני האחריות היא כלפי מי שמכר או רכש ניירות ערך תוך כדי המסחר בבורסה או מחוצה לה.
כדי שתחול אחריות, צריכה להיות פעולה אקטיבית. רכישה או מכירה של נייר ערך.
אבחנה זו חשובה ביותר, והיא מונעת תביעות מצד גורמים אחרים, שלא רכשו מניות בעת ההנפקה. נניח שזמן מה לאחר ההנפקה מתברר, כי מהתשקיף הושמט פרט חשוב, כגון פוטנציאל מכירות של מוצר שהיה בשלבי פיתוח מתקדם בעת ההנפקה. לאחר שנודע פרט זה לציבור – זינקו מחירי המניות. משקיע שלא רכש מניות, עלול היה להגיש תביעה, בטענה כי חסרונו של הפרט המהותי מנע ממנו רכישה ורווח. הסייג שמטיל החוק, שצריכה להיות רכישה בפועל, מונע ממשקיע כזה להגיש תביעה.
ייתכן מקרה אחר, שבו חברה מציעה מניות לציבור, וכן מציעה מניות בהנפקת זכויות לבעלי מניותיה. על סמך המידע בתשקיף, מחליט משקיע מסויים לא לממש את זכותו, ומוכר את הזכויות. זמן מה לאחר מכן מתגלה, כי החברה השמיטה פרט מהותי בקשר לפוטנציאל מכירות ורווחים הטמון במוצר חדש שהיה בשלבי פיתוח מתקדמים וסופיים במועד התשקיף. עם היוודע מידע זה – שערי המניות עולים חדות. האם יכול אותו משקיע, שלא ניצל את הזכות אלא מימשה בבורסה, לתבוע בגין נזק שנגרם לו? לפי לשון החוק, הוא אינו יכול, מאחר שלא ביצע את הפעולה האקטיבית של רכישת ניירות ערך מהמציע.
החוק מטיל אחריות גם כלפי פעולות בשוק המשני. האחריות חלה כלפי מי שמכר או רכש ניירות ערך. נדרשת כאן פעולה אקטיבית. מי שנמנע מביצוע פעולה, לא תהיה כלפיו אחריות. בעוד שאחריות בשוק הראשוני חלה על רכישת ניירות ערך על פי התשקיף, ולפיכך מתייחסת לניירות הערך המוצעים בתשקיף, לגבי פעולות בשוק המשני היא רחבה יותר. האחריות חלה כלפי כל ניירות הערך של החברה המנפיקה הנסחרים בבורסה לפני פירסום התשקיף.
נניח שלחברה המנפיקה יש כבר מניות שנסחרות, ובתשקיף האחרון הונפקו מניות נוספות. מי שיבצע לאחר פירסום התשקיף פעולות מכירה או רכישה בניירות ערך של החברה, גם אלו שהיו קיימים לפני התשקיף האחרון, וייגרם לו נזק ומאוחר יותר יתברר כי בתשקיף האחרון היה פרט מטעה – יכול לתבוע את הנזק מהאחראים. לכאורה, הגישה הזו נראית כהרחבה לא מוצדקת של חובת האחריות של תחומי התשקיף, אולם היא מוצדקת לחלוטין. יש לזכור, שבתשקיף מופיעים פרטים על החברה המנפיקה. אם כלול בתשקיף פרט מטעה, השפעתו אינה מוגבלת לניירות הערך המוצעים אלא לכלל ניירות הערך של החברה. לפיכך, מי שביצע לאחר פירסום התשקיף פעולה בניירות ערך של החברה, שהיו קיימים גם לפני התשקיף, האחריות לנזק שנגרם תהיה גם כלפיו.
אחריות זו נוגעת גם לעניינו של בעל מניות בחברה, שמכר בבורסה (בשוק המשני) את הזכויות שהוצעו לבעלי המניות הקיימים. השאלה אם קיימת אחריות בגין התשקיף המטעה כלפי אותו בעל מניות שמכר את הזכויות, תלויה בשאלה אם הזכות היא נייר ערך. בסעיף 1 לחוק מופיעה הגדרת ניירות ערך, והיא כוללת "תעודות המקנות זכות לרכוש ניירות ערך".
"זכויות" המוצעות לבעלי מניות עונות על הגדרה זו של החוק. באוקטובר 1993 קבע ביהמ"ש העליון כי כתב אופציה (מימושית) הוא נייר ערך כמשמעותו בחוק, וקבע כי טענה הפוכה של חברת טבע היא פרשנות מרחיקת-לכת, ונוגדת את רוחו, מגמתו ומילותיו של חוק ניירות הערך.
נראה סביר, כי לאור החלטה זו, גם "זכויות" המוצעות לבעלי המניות יהיו "ניירות ערך" לצורך חוק זה. לפיכך, בעל מניות שקיבל "זכויות" לרכישת מניות או ניירות ערך אחרים בחברה ומכר את הזכויות בבורסה, נכלל בנסיבות המתאימות בין מי שזכאים לפיצוי בגין נזק שנגרם. במקרה ספציפי ייתכן שמשקיע אשר לא יוכל לתבוע את האחראים בגין נזקים מפעולות בשוק הראשוני, יוכל לתבוע אותם בגין פעולות בשוק המשני.
