הסעיף הרלבנטי בחוק ניירות ערך המספק הגנה למשקיע שנפגע בגין פרט מטעה, הוא סעיף 31 לחוק ששמו: "אחריות לנזק בשל פרט מטעה בתשקיף" ולשונו כדלקמן:
"(א) (1) מי שחתם על תשקיף לפי סעיף 22 אחראי כלפי מי שרכש ניירות ערך מן המציע, וכלפי מי שמכר או רכש ניירות ערך תוך כדי המסחר בבורסה או מחוצה לה, לנזק שנגרם להם מחמת שהיה בתשקיף פרט מטעה.
(2) האחריות לפי פסקה (1) תחול גם על מי שהיה, במועד שבו אישר הדירקטוריון את הנוסח הסופי של התשקיף, דירקטור של המנפיק, המנהל הכללי שלו או בעל שליטה בו.
(ב)תקופת ההתיישנות של תביעה לפי סעיף קטן (א) שלא הוגשה עליה תובענה היא שנתיים מיום העסקה או שבע שנים מתאריך התשקיף, לפי המוקדם".
לפי סעיף 31, אלו הם האחראים לתוכן התשקיף:
המנפיק
החותמים כוללים את המנפיק וכן את רוב חברי הדירקטוריון, ובהם אחד לפחות שהוא דירקטור מקרב הציבור, ובחברה המציעה לראשונה ניירות ערך לציבור, לפחות דירקטור אחד שאינו בעל עניין בחברה אלא מכוח היותו דירקטור. סעיף 31 (א)(2) מרחיב את אחריות הדירקטורים גם לגבי דירקטורים שלא חתמו בפועל, אם כיהנו בדירקטוריון החברה המנפיקה, ביום שבו אישר הדירקטוריון את הנוסח הסופי.
בנוסף הוטלה אחריות על המנהל הכללי ובעלי השליטה במנפיק, נכון למועד בו אישר הדירקטוריון את הנוסח הסופי של התשקיף.
האחריות שנקבעה אינה מוחלטת. סעיף 33(1) קובע כי לא תוטל אחריות על מי שיוכיח כי עמד בשלושה תנאים מצטברים: (1) נקט בכל האמצעים הנאותים להבטיח שלא יהיה פרט מטעה בתשקיף; (2) האמין בתום לב שאכן אין בתשקיף פרט מטעה; (3) הודיע בכתב לרשות לניירות ערך על הפרט המטעה. לפי סעיף 33(5) מי שלא חתם על התשקיף, די כי יוכיח שלא ידע ולא היה עליו לדעת או לא יכול היה לדעת על פרסום התשקיף.
בכל מקרה לא תהא אחריות כלפי מי שהוכח כי בשעה שרכש את ניירות הערך, ידע או שהיה עליו לדעת כי בתשקיף קיים פרט מטעה.
החתם
במידה שלהנפקה יש הסכם חיתום לגבי כל ניירות הערך המוצעים או מקצתם, על התשקיף יחתום גם החתם. סעיף 34א לחוק קובע את האופן בו ניתן לשפות חתם, במידה והוטלה עליו חבות בפסק דין, שנגרמה מחמת פרט מטעה שבתשקיף או בגין הוצאות משפטיות שהוציא בהקשר זה. סעיף 34א קובע כי החתם ישופה אך ורק במידה וניתנה התחייבות מראש לשיפוי ובסכום סביר אשר פורט בתשקיף. כאשר החברה היא המשפה, סבירות הסכום תקבע על ידי הדירקטוריון או גוף הממלא תפקיד דומה. סעיף 34א אינו חל על מקרים בהם חתם משפה חתם אחר באותה הצעה.
על החתם מוטל נטל הוכחה אקטיבי כי האמין בתום לב שאין בתשקיף פרט מטעה. ללא הרמת הנטל, לא יוכל החתם לקבל את סכום השיפוי. עוד נקבע כי "לא יינתן שיפוי בשל פעולה שנעשתה בכוונה או בפזיזות".
דרישה זו יכולה ליצור מקרה מעניין כאשר חתם דורש שיפוי, והחברה אינה מכחישה את הפרט המטעה, אולם מסרבת לשפותו בטענה כי החתם פעל בפזיזות.
בהערת אגב נציין כי סעיף 34א חושף את היחסים בין החברה לחתם ויכול להשפיע על מחיר נייר הערך שכן היקף סכום השיפוי מייצג את מידת הסיכון אשר החתם והחברה מייחסים להנפקה.
מציעים אחרים
בנוסף לחותמים הללו ייתכן מצב שבו ניירות הערך לא מוצעים על ידי המנפיק אלא על ידי גוף אחר, כגון בהצעות מכר. במקרה כזה, גם גוף זה הוא המציע וגם הוא חייב לחתום על התשקיף.
נראה שבנוסף לאחראים המפורטים באופן ספציפי בסעיף 31, האחריות מורחבת לפי סעיף 52 יא(א), הקובע כי "מנפיק אחראי כלפי המחזיק בניירות ערך שהנפיק לנזק שנגרם לו כתוצאה מכך שהמנפיק הפר הוראה של חוק זה או תקנות לפיו".
(ב) האחריות האמורה בסעיף קטן (א) תחול גם על הדירקטורים של המנפיק, על המנהל הכללי ועל בעל השליטה במנפיק".
בסעיף הגדרות אין הגדרה של "בעל שליטה", אלא הגדרה של שליטה בלבד, וזו לשונה: "שליטה – היכולת לכוון פעילותו של תאגיד, למעט יכולת הנובעת רק ממילוי תפקיד של דירקטור או משרה אחרת בתאגיד, וחזקה על אדם שהוא שולט בתאגיד אם הוא מחזיק מחצית או יותר מסוג מסויים של אמצעי שליטה בתאגיד".
כאמצעי שליטה בתאגיד מוגדרים כל אחד מאלה: "(1) זכות ההצבעה באסיפה הכללית של חברה או בגוף מקביל של תאגיד אחר. (2) הזכות למנות דירקטורים של התאגיד או את מנהלו הכללי".
בעוד שהסיפא של הגדרת שליטה מוגדרת פחות או יותר וגם היא עשויה לעורר בעיות פרשנות, הרי הרישא של הגדרת בעל שליטה היא אמורפית מידי. אני צופה לא מעט קשיים למי שינסה להוכיח כי גוף מסוים הוא בעל שליטה בתאגיד, בכך שיש לו יכולת לכוון את פעילותו של התאגיד.
