האחריות למידע שבתשקיף היא "לנזק שנגרם", בתנאי שהנזק נגרם מחמת פרט מטעה בתשקיף. הוכחת הקשר הסיבתי בין הנזק לפרט המטעה, חשובה ביותר. להלן ננסה לראות באיזה נזק מדובר ובאילו נסיבות הוא נוצר כלפי השוק הראשוני וכלפי השוק המשני.
בשוק הראשוני, האחריות היא כלפי מי שרכש מהמציע. במקרה הזה, לאחר שהתגלה כי היה פרט מטעה בתשקיף, מחירי ניירות הערך ירדו לעומת המחיר שבו נרכשו בהנפקה, וכך נגרם הפסד לרוכש. ההפסד הינו נומינלי, אבל ייתכן גם מצב שבו מחירי ניירות הערך יירדו, לא מתחת למחיר ההנפקה, אבל למשקיע נגרם הפסד ריאלי. ייתכן שגם זה נזק.
באחריות כלפי השוק המשני, נניח מקרה, שבו משקיע רכש ניירות ערך מן המציע, ולאחר זמן מסויים מכר אותם בבורסה. לאחר מועד המכירה נודע בציבור, כי החברה סיימה פיתוח של מוצר בעל פוטנציאל רווחים גדול, ובתשקיף לא צויין כי הפיתוח עומד להסתיים. לאחר פירסום המידע הזה מחירי ניירות הערך עולים באופן חד, לעומת המחיר שבו מימש המשקיע את ניירות הערך שרכש בהנפקה.
האם יוכל המשקיע לטעון לנזק ולנמק כי אם המידע שהושמט היה מופיע בתשקיף, הוא לא היה מממש את השקעתו, או לחילופין, מחיר השוק היה גבוה יותר, כפי שקרה בפועל לאחר גילוי המידע? במקרה כזה התקיימו הדרישות שיהיו מכירה וקנייה בפועל, אבל מתעוררת בעיה של הוכחות. כיצד יכול המשקיע להוכיח, שאם היה יודע את הפרט שהושמט, לא היה מוכר את המניות ונהנה מעליית הערך?
שאלה זו נוגעת להוכחת ההסתמכות של המשקיע על קיומו או היעדרו של פרט מטעה. ביהמ"ש העליון של ארה"ב פתר את הבעיה בפיתוח גישת "ההסתמכות הנחזית" (PRESUMED RELIANCE), המבוססת על "תיאוריית המרמה על השוק" (FRAUD ON THE MARKET). נבדוק מקרה של מי שרכש ניירות ערך מן המציע, ולאחר הרכישה התפרסם מידע שלילי על החברה שהושמט מהתשקיף, ומחירי ניירות הערך ירדו. המשקיע החליט למכור את ניירות הערך שבידו, וכתוצאה מכך נגרם לו הפסד נומינלי או ריאלי. במקרה כזה אין, לדעתי, ספק, שהמשקיע יכול לתבוע פיצוי בגין הנזק שנגרם לו. ייתכן גם מצב שהמשקיע לא מכר את המניות, ונגרם לו הפסד רק "על הנייר".
מנוסח החוק לא עולה דרישה, שמי שרכש ניירות ערך חייב למוכרם. האחריות היא "כלפי מי שמכר או רכש", דהיינו, אין דרישה שיהיו גם רכישה וגם מכירה. לכן, בהחלט יכול היה להיות מצב, שבו משקיע רכש ניירות ערך ולא מכר אותם, ועדיין הוא יכול לתבוע נזקים.
נזק יכול להיגרם גם למי ש"מכר בחסר". מי שמבצע "מכירה בחסר" מאמין, כי מחיריהם של ניירות הערך גבוהים מדי, והם צפויים לרדת. אם ימכור אותם במחיר מסויים ויוכל לשוב ולרוכשם בעתיד, במחיר נמוך יותר, הוא צפוי להרוויח.
נניח שלאחר ביצוע ה"מכירה בחסר" ולפני שסגר את הפוזיציה שלו, התפרסם מידע שהושמט מתשקיף, ובעקבותיו עלו שערי ניירות הערך. במקרה זה נגרם למשקיע הפסד, כי כדי לסגור את חובו (בניירות ערך) הוא קונה את ניירות הערך בסכום גבוה מזה שקיבל בעת ה"מכירה בחסר" לדעתי, גם משקיע כזה יכול לתבוע בגין נזק מחמת פרט מטעה בתשקיף.
אגב, בעת בדיקת טענות בגין הפסד של משקיע שמכר בחסר, יש לבדוק שאין לו פוזיציה נגדית, כגון מימושיות או אג"ח להמרה, שבה השתמש לכיסוי המכירה בחסר, ושעליה הרוויח.
גם מי שרכש אופציה מסוג "קול" על מניה מסויימת ייחשב כרוכש נייר ערך. באילו נסיבות עלול להיגרם לו נזק מחמת פרט מטעה בתשקיף? ייתכן שכתוצאה מפירסום מידע שלילי על החברה, מידע שהיה ידוע במועד התשקיף אולם לא נמסר בו – ירדו מחירי ניירות הערך שאותם ניתנה למשקיע אופציה לרכוש. עתה כבר לא כדאי לבעל האופציה לממש אותה, והוא מפסיד את הפרמיה ששילם עבור האופציה.
