אחת התרופות שמספק חוק ניירות הערך לרוכשי ניירות ערך היא ביטול הרכישה, כפי שהיא מתוארת בסעיף 35 (א):
"מי שרכש מן המציע ניירות ערך בהתאם לתשקיף ועשה זאת בהסתמך על פרט מטעה שבו, רשאי לבטל את הרכישה ולדרוש החזרת הכספים ששילם, ובלבד שעשה זאת תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שהפרט היה מטעה, או לאחר שפורסם דו"ח מיידי כאמור בסעיף 36(ג) שבו תוקן הפרט, ולא יאוחר משנתיים לאחר הרכישה".
לביטול רכישה, יש במקרים מסוימים יתרון על תביעה לנזק, כיוון שסעיף ביטול הרכישה אינו דורש מהמשקיע התובע להוכיח כלל נזק כלשהו. למשל, נניח שהמשקיע במניות גילה פרט מטעה, ובמקביל היו אירועים חיצוניים שגרמו לירידה כללית במניות, ולא רק במניה הספציפית. עתה הוא יכול לדרוש את ביטול הרכישה, וכך השיג פיצוי על הנזק שנגרם ממצג השווא, וגם פיצוי על הירידה הכללית במניות.
כדי למנוע מצב שמשקיע יחליט לנצל את אפשרות ביטול הרכישה לאחר ירידה בערכן של מניותיו שאינה קשורה למצג השווא, ובכך תיווצר חלוקה לא הוגנת של סיכונים בשוק ההון, נקבעה תקופת התיישנות שבמהלכה ניתן להשתמש בתרופת ביטול הרכישה.
התרופה של ביטול רכישה מוענקת למי שרכש מן המציע ניירות ערך בהתאם לתשקיף. התרופה מוגבלת לגבי פעולות בשוק הראשוני בלבד. במקרים בהם נעשות השקעות על ידי משקיעים לפני יציאה של החברה לבורסה, תופעה המקובלת מאוד בשוק ההון בארץ, הרי רכישת ניירות הערך אינה לפי תשקיף, ולפיכך למשקיע אין אפשרות ליהנות מתרופה זו.
משקיע שרוצה לבטל את רכישת ניירות הערך, חייב להוכיח כי רכש את ניירות הערך בהסתמכו על פרט מטעה בתשקיף. דרישה זו מציבה קושי רב בפני מי שרוצה להשתמש באופציית הביטול. בשלב הראשון על המשקיע להוכיח את קיומו של פרט מטעה בתשקיף, אבל הקושי הגדול יותר הוא להוכיח כי הסתמך על הפרט המטעה בעת שרכש את ניירות הערך.
גם אם התגברנו על הקושי בהוכחת ההסתמכות על הפרט המטעה, יישומה של תרופת ביטול הרכישה אינו ללא קשיים. פעולת ביטול הרכישה הינה למעשה רכישת מניות התאגיד על ידי עצמו. במקרה כזה, בדוח הכספי מניות אלו צריכות להירשם לפי ערכי השוק שלהן. ייתכן מצב, שבמועד הדוח שווי השוק של המניות שנאלצה החברה לרכוש יהיה נמוך מעלותן לחברה (הסכום שנאלצה להחזיר לרוכש), ובמקרה כזה תיאלץ החברה לדווח על הפסד כתוצאה מביטול הרכישה.
בעיה נוספת וחמורה יותר עלולה להתעורר, אם כתוצאה מ"ביטול הרכישה" עלול המנפיק להיקלע למצב של חדלות פירעון מן היושר, מצב בו אינו יכול לפרוע את התחייבויותיו. חדלות פירעון מן היושר הינה עילה לפירוק החברה, כך שייתכן מצב שתרופת ביטול הרכישה תגרום לפירוק המנפיק. האם במצב זה יוכל המפרק לראות בפעולת "ביטול הרכישה" פעולה של העדפת נושים ולבטלה?
סעיף 35 (ב) לחוק ניירות ערך קובע מפורשות, כי זכות ביטול הרכישה קיימת גם כשהמנפיק נמצא בפירוק. לא ברור מה יהיה מעמדו של משקיע שדרש ביטול רכישה בעת פירוק לעומת זכויותיהם של נושים אחרים, אם כי נראה שמעמדו יהיה עדיף על פני משקיע שלא דרש ביטול רכישה.
