החותמים כוללים את המנפיק וכן את רוב חברי הדירקטוריון, ובהם אחד לפחות שהוא דירקטור מקרב הציבור, ובחברה
המציעה לראשונה ניירות ערך לציבור, לפחות דירקטור אחד שאינו בעל עניין בחברה אלא מכוח היותו דירקטור. סעיף 31
(א)(2) מרחיב את אחריות הדירקטורים גם לגבי דירקטורים שלא חתמו בפועל, אם כיהנו בדירקטוריון החברה המנפיקה,
ביום שבו אישר הדירקטוריון את הנוסח הסופי.
בנוסף הוטלה אחריות, אשר לא הייתה קיימת בעבר בסעיף 31, על המנהל הכללי ובעלי השליטה במנפיק, נכון למועד בו
אישר הדירקטוריון את הנוסח הסופי של התשקיף.
האחריות שנקבעה אינה מוחלטת. סעיף 33(1) קובע כי לא תוטל אחריות על מי שיוכיח כי עמד בשלושה תנאים
מצטברים: (1) נקט בכל האמצעים הנאותים להבטיח שלא יהיה פרט מטעה בתשקיף; (2) האמין בתום לב שאכן אין
בתשקיף פרט מטעה; (3) הודיע בכתב לרשות לניירות ערך על כל דבר שהרנ"ע עשויה להתחשב בו לעניין שיקוליה
לאישור התשקיף. עם זאת, ביחס למי שלא חתם על התשקיף, לפי סעיף 33(5) די כי יוכיח שלא ידע ולא היה עליו לדעת
או לא יכול היה לדעת על פרסום התשקיף.
סעיף 33(5) לוקה בעמימות ואינו מגדיר מצבים בהם היה על פלוני לדעת על פרסום התשקיף. ייתכן כי כוונת המחוקק
הייתה למצב בו אותו פלוני פעל בצורה רשלנית. בכל אופן, ייתכן מצב בו מי שלא חתם על התשקיף ויצליח להוכיח כי לא
ידע על פרסום התשקיף, לא יישא באחריות בגין הפרט המטעה.
בכל מקרה לא תהא אחריות כלפי מי שהוכח כי בשעה שרכש את ניירות הערך, ידע או שהיה עליו לדעת כי בתשקיף
קיים פרט מטעה.
